בלוג
רביית דגי הדיסקוס
פבר
לדגי הנוי שיטות רבייה רבות ומגוונות, אשר הנפוצות והמוכרות שבהן: משריצי חיים (מולים, גופים, סייפנים וכדומה), דוגרי פה (טרופאוסים, מבונות וכדומה), מטילי מצע (טכסס, זברה ציקליד וכדומה), מטילי קן בועות צף (גורמי, דג קרב וכדומה), חלק מזני דגי הנוי יגנו על דגיגיהם בחירוף נפש, אחרים יתעלמו מדגיגיהם כליל ואף יטרפו אותם בהזדמנות הראשונה…
הליך הרבייה של דגי הדיסקוס, הוא ללא ספק, היפה והמעניין ביותר!
מי מאיתנו לא חזה בפליאה, בזוג דגי דיסקוס, מלווים ב״ענן״ של צאצאים צעירים הצמודים לגופם, מדובר במחזה מרהיב אשר מרגש, אף את ותיקי המגדלים, בכל פעם מחדש!
כיצד מתרחש הקסם?
בקצרה – דגי הדיסקוס מטילים את ביציהם על קונוס רבייה או משטח חלופי, מאווררים את הביצים עד לבקיעתן והווצרותן של לארוות. הלארוות שוחות ביממות הראשונות לחייהן בצמוד לגופם של הוריהם הבוגרים, ניזונות מן המוקוס המופרש מעורם של הדיסקוסים הבוגרים!
כעת נרחיב מעט וננסה לשפר את סיכויינו לחזות בפלא מקרוב,
יצירת זוג מטיל:
ניתן לרכוש זוג מטיל ממגדל, אולם יש לוודא כי אכן מדובר בזוג מטיל, פורה ומטפל בביצים, לארוות ודגיגים וסביר להניח כי המחיר המבוקש תואם את איכותו של הזוג.
הדרך הארוכה והנכונה ליצירת זוג מטיל, הינה לגדל להקה של 6-8 דגי דיסקוס במיכל ייעודי עד להווצרות זוג באופן טבעי.
עם הווצרותו של זוג, יבחר לעצמו הזוג אזור להטלה וירחיק ממנו את יתר השותפים למיכל. לכשיתקרב מועד ההטלה, יחל הזוג בנקיון אתר ההטלה המיועד תוך ביצוע רעידות קצרות ומעין ריקוד משותף, בעת ההטלה תטיל הנקבה שורות של ביצים בעוד הזכר יעבור אחריה ויפרה אותן.
לרוב הטלות המתרחשות במיכלים קיבוציים אינן מניבות פרי, אולם למרבה המזל, צפוי הזוג להטיל בכל עשרה ימים לערך ולכן מומלץ להעבירו למיכל ייעודי ולהמתין להטלה נוספת בתוך ימים ספורים.
מיכל ייעודי לרבייה: המידה המומלצת למיכל הרבייה הינה קוביה 50/50/50 ס״מ, 125 ליטר. גם מיכלים קטנים במעט ממידה זו יתקבלו בברכה.
ציודו של מיכל הרבייה פשוט ובסיסי: קונוס הטלה או משטח הטלה חלופי, גוף חימום + מד חום ופילטר ספוג, אין צורך בתאורה מיוחדת.
מזון מעודד רבייה: את בני הזוג נזין במזונות טריים ועשירים בחלבון, כגון קציצה קפואה, תולעים לבנות חיות, תולעים שחורות מיובשות.
תנאי המים הדרושים לרבייה: טמפרטורה של 28-30 מעלות, מיקרוסימנס EC שאינו עולה על 150 או לחילופין TDS שאינו עולה על 100 (מדידת מוליכות במים), PH 6.5 – 7.0. לרוב מי הברז במדינת ישראל אינם מתאימים לרבייה שכן המוליכות בהם גבוהה מן המוליכות הרצויה, לכן נערבב מי ברז ומי אוסמוזה עד לקבלת המוליכות הדרושה לנו.
ההטלה: לאחר ההטלה מומלץ להוסיף מספר טיפות מטילן בלו למי מיכל הרבייה, הדבר מסייע להגן על הביצים מפני התפשטות פונגוס. בשלב זה ישמרו ההורים על הביצים ויאווררו אותן באופן רציף. ניתן להמשיך ולהאכיל את ההורים, אולם מומלץ להמנע מהאכלת יתר, העשויה להותיר במיכל שאריות מזון העלולות לפתח פונגוס.
במידה ומי מההורים אוכל את הביצים, ניתן להגן עליהן באמצעות הנחת כלוב רשת פלסטי (שניתן להכין בקלות מרשת פלסטיק ואזיקונים) על קונוס ההטלה, יש להותיר מרחק של 2-3 סמ מהביצים, מרחק אשר יאפשר אוורור אך ימנע מן ההורים לאכול את הביצים.
הבקיעה: 72 שעות לערך מן ההטלה, יבקעו הביצים וההורים יאספו בפיהם את הלארוות מקונוס ההטלה וירכזו אותן במקום אשר יאפשר הגנה עליהן.
בשלב זה, מומלץ להוריד את מפלס המים במיכל לחצי גובה ולהוציא מן המיכל כל פריט דקורציה שאיננו נחוץ, הדבר יסייע ללארוות, הצפויות להתחיל ולשחות בתוך מספר שעות, לאתר את הוריהן.
עליית הדגיגים על ההורים: מייד לאחר שיחלו לשחות יצמדו הדגיגים אל הוריהם וישחו לצד גופם, תוך שהם ניזונים מהפרשה רירית שומנית המכונה מוקוס, אשר ההורים מפרישים מגופם ומהווה את המזון המושלם עבר הדגיגים בשבועות הראשונים לחייהם. אין ספק, כי מדובר במחזה מרהיב, המצדיק את ההשקעה הנדרשת להשגתו.
האכלת הדגיגים: 5 ימים לאחר עליית הדגיגים על ההורים, ניתן יהיה להתחיל ולהאכיל את הדגיגים הצעירים ארטמיה מובקעת, במספר ארוחות ביום.
יש להקפיד על החלפות מים סדירות (מי ברז) לשמירה על איכות המים במיכל.
בגיל 4 שבועות, לאחר שהדגיגים ניזונים באופן רציף בארטמיה מובקעת, ניתן להתחיל ולהאכילם בקציצה ובמזון יבש מפורר, כן ניתן להפרידם מהוריהם, אולם בהחלט ניתן להמשיך ולהנות מן המחזה המרהיב משך מספר שבועות נוספים.
יצויין, כי קיימות שיטות לגידול דגיגים ללא הורים, אולם הדבר פוגע בחווית הצפייה בהליך הרבייה היחודי לדגי הדיסקוס האציליים וההשקעה הנדרשת לשם כך רבה.
