על אמוניה, ניטריט, ניטראט ומה שביניהם

כתוצאה מהפרשות הדגים ורקבון צמחיה או מזון עודף, יווצרו באקווריום באופן טבעי רעלים שונים, אשר הבולטים שבהם, אמוניה, ניטריט וניטראט.

במיכל ותיק, יפרקו מושבות הבקטריות שבפילטרים את הרעלים ויסייעו לשמירה על איכות מים תקינה, בסיוע החלפות מים סדירות, כמובן.

אָמוֹנְיָה: (Ammonia; נקראת גם אמונייק) היא תרכובת חנקן ומימן הרעילה לבני אדם ובעלי חיים אשר נוסחתה NH3. האמוניה נוצרת באופן טבעי בגוף חי בעת חילוף החומרים של חומצות אמינו. בריכוזים גבוהים האמוניה רעילה ולכן היא מפורקת על ידי הכבד בתהליך מורכב לשתנן, המסולק באמצעות הכליות אל השתן. אמוניה גם במינון נמוך, רעילה מאוד ופוגעת בדגים, לרוב בזימים וכתוצאה מכך, הדגים צפויים להתנשם בקצב מהיר, בריכוז גבוה עלולה להתרחש הרעלת אמוניה שתוביל לתמותה המונית במיכל.

ניטריט: NO2, גם הוא רעיל וגורם לפירוק ההמוגלובין בדם שתפקידו להעביר חמצן לאברים בגוף הדג. בריכוז גבוה, עלולה להיווצר הרעלת ניטריט שתגרום לתמותה.

ניטראט: NO3, תוצר לוואי של פירוק ניטריט, רעיל פחות מניטריט, אך בריכוזים גבוהים עלול גם הוא לפגוע בהתפתחות הדגים, לרוב ניטראט גבוה משמעותו, היעדר החלפות מים מספקות.

מחזור החנקן (סייקל) בהקמת מיכל:

הבקטריות המתפתחות במדיה שבמערכת הפילטרציה במיכל מפרקות את הרעלים הנוצרים במיכל ולפיכך יש לוודא קיומה של פילטרציה ראויה בהתאם לגודלו ולאכלוסו של המיכל, אולם לבקטריות אלו לוקח זמן להתפתח ולהתבסס במדיה ובחצץ במיכל חדש ותהליך זה מכונה ״סייקל״.

את תהליך הסייקל ניתן להניע באמצעות סטרטרים – דג עמיד, מעט מזון, מעט וודקה או אפילו פיסת שניצל קטנה שתרקב במים.

לאחר שהסטרטרים שלנו ייצרו אמוניה במי המיכל, תיווצר מושבת בקטריות הניזונות מאמוניה ומפרקות אותה. למרבה הצער בקטריות אלו מפרקות את האמוניה לניטריט, הרעיל אף הוא. בשלב זה, יפרקו מושבות של בקטריות הניזונות מניטריט את הניטריט ויהפכו אותו לניטראט שאיננו רעיל, אלא בריכוזים גבוהים במיוחד ואשר ניתן לדללו בקלות באמצעות החלפות מים ומכאן חשיבותן הרבה.

לרוב יארך תהליך זה מספר שבועות אך ניתן לזרזו, באמצעות תרומת מדיה מלאת בקטריה מאקווריום קיים, מומלץ לוודא כי אין מחלות במיכל התורם, טרם ביצוע פעולה זו.

תנאיהמיםהדרושיםלדגיהדיסקוס!

תנאי המים בטבע:

כמפורט במאמר ״מקורם של דגי הדיסקוס״ https://www.facebook.com/TheFlyingDiscus/posts/614664985406990, לא ניתן להגדיר את תנאי המים בהם חיים דגי הדיסקוס בטבע באופן גורף, שכן בנהר האמזונס מספר איזורים, בהם תנאי מים שונים במספר פרמטרים עיקריים: חומציות (ערך הגבהה) PH, קשיות המים הכללית GH, קשיות פחמתית KH, אמוניה, ניטריט וניטראט (NO3 מחזור החנקן), פוספטים, מסיסות חמצן במים, כן ניתן למצוא טמפרטורות מים שונות באזורים אלו, החל מטמפרטורות נמוכות יחסית 23-25 מעלות צלזיוס ועד לטמפרטורות גבוהות יחסית 27-30 מעלות צלזיוס.

באזורים מסויימים באמזונס, אף ניתן למצוא מים ״רכים״, כתוצאה מרקבון עלים במים (עלי שקד לדוגמא).

בהערת אגב לעניין זה יצויין, כי במי האמזונאס מצויים עלים וצמחים רבים המפרישים חומרים אנטי-בקטריאליים, המסייעים לחיזוק המערכת החיסונית של הדגים.

כימיה של המים על קצה המזלג: מסיסות חמצן במים, מסייעת לנשימת הדגים (רמה תקינה 5-7), החמצן מוצא דרכו אל המים במספר דרכים ובהן פוטוסינתזה שמבוצעת ע״י צמחי מים, חמצן המצוי באוויר מעל פני המים ומתמוסס אל תוך המים (משאבת אוויר, מפל).

רמת החמצן במים מושפעת ממספר גורמים, ובהם טמפרטורת המים (ככל הטמפ' גבוהה יותר כך מסיסות החמצן נמוכה יותר), רמת המליחות וכמות המינרלים במים (מליחות מסייעת לתהליך הנשימה – אוסמורלוגיה). בהערת אגב, יצוין, כי בין היתר, זו אחת הסיבות בגינן מומלץ להוסיף מעט מלח גס למי האקווריום.

מושג החומציות נוטה לבלבל, לכן, ננסה לעשות סדר, מדד ה-PH נע בסקאלה של 0-14, ככל שהמספר גבוה יותר, המים בסיסיים יותר ואילו ככל שהמספר נמוך יותר המים חומציים יותר. שינוי פתאומי בחומציות עלול לגרום נזק ואף להרוג את הדגים, לכן אנו ממליצים באופן חד משמעי,לא לנסות ולשחק עם רמת החומציות במים, אלא לשמור עליה יציבה ככל הניתן, כיצד ניתן לעשות זאת?

יציבות מדד ה-PH במים נגזרת ממדד החציצה, ״באפר״, ככל שהבאפר גבוה יותר, כך החומציות במים יציבה יותר.

כאשר קיימים מינרלים במים, הבאפר גבוה יותר! לכן במי ברז קל יותר לשמור על איזון PH מושלם, לעומת זאת במי אוסמוזה, דלים במינרלים, כל שינוי עלול להוביל לשינוי דרמטי בחומציות.

תנאי מים לגידול דגי דיסקוס:

מי הברז בישראל מתאימים לגידול דגי דיסקוס באופן מלא!

ניתן למצוא שינויים קלים בהרכב מי הברז ברחבי הארץ, אולם באופן עקרוני הרכב מי הברז דומה בכל רחבי הארץ: רמת חומציות הנעה בין 7-8, קשיות 5-20, ניטראט באזור ה20 PPM וכמובן, נוכחותם של מינרלים בכמות משתנה במים. מינרלים אלו הינם בעלי מוליכות חשמלית הנמדדת ע"י מד TDS או מיקרוסימנס.

באופן עקרוני מומלץ להמנע ככל הניתן משינויים דרמטיים באקווריום, איזון הוא אחד האלמנטים החשובים ביותר בגידול דגי נוי בכלל ודיסקוסים בפרט, ״יציבות היא שם המשחק״.

תנאי המים הדרושים לרביית דגי הדיסקוס:

לריבוי דגי הדיסקוס אנו זקוקים למערכת אוסמוזה, המוציאה מן המים את רוב המינרלים, העלולים להפריע לבקיעת ביצי דגי הדיסקוס, אשר מקורם באמזונס המאופיין במים דלים במינרלים בעונת הרבייה. לעיתים ניתקל בבקיעה תקינה גם במים בהם נמדדה רמת מיקרוסימנס \ TDS גבוהה מאוד ולהיפך, הכיצד? מד מיקרוסימנס / TDS, מודד את כמות המלחים והמינרלים במים, אך לא מנתח את הרכבם. לעיתים הרכב המינרלים במים אינו מפריע לבקיעה חרף המדידה הגבוהה ובמקרים אחרים מינרל הקיים במים ימנע בקיעה תקינה חרף מדידת מיקרוסימנס / TDS נמוכה. ככלל אצבע, נשתדל להוריד את המיקרוסימנס / TDS, למינימום ההכרחי כדי לאפשר בקיעה.

בהערת אגב יצוין, כי בעולם מגדלים רבים ״המרכיבים״ את מי הרבייה בעצמם, באמצעות מי אוסמוזה להם מוסיפים המגדלים מינרלים שונים באמצעות ״מתכון״ היחודי לכל אחד מהמגדלים.

ככלל אצבע, לרבייה מומלץ לנסות ולהגיע למדידה של 100 TDS, פלוס מינוס, באמצעות תמהיל מי ברז ומי אוסמוזה באופן מבוקר.

לשיפור הסיכוי לבקיעה תקינה חשוב אף לשמור על נקיון מיכל הרבייה, להקפיד על שאיבות רפש, פילטרציה תקינה והחלפות מים סדירות.